במפגש בין החוק למציאות המשפחתית בישראל, לא אחת עולה הצורך להכיר בקשר אבהות באופן רשמי – גם כאשר שני ההורים מסכימים על זהות האב. אני נתקל לכך לא מעט בעבודתי – זוגות שנפרדו סמוך ללידה, הורים לילדים שנולדו מחוץ לנישואין, זוגות חד מיניים, או פשוט זוגות שלא נישאו אך מגדלים יחד ילדים. הסכמה הדדית על האבהות מצמצמת את הצורך בבדיקות גנטיות ולעיתים גם בקונפליקט משפטי, ופותחת פתח להליך פשוט יותר. ועדיין, חשוב להבין כיצד פועל ההליך, מהם שלביו ומה יש לקחת בחשבון מראש.
מהי תביעת אבהות בהסכמה
תביעת אבהות בהסכמה היא הליך משפטי שבו שני ההורים – האם והגבר המוכר על ידם כאב ביולוגי – פונים יחד לבית המשפט לענייני משפחה לצורך הכרה משפטית באבהות. התביעה מוגשת בהסכמה מלאה של הצדדים ומאפשרת קביעת אבהות ללא צורך בבדיקת רקמות או בירור נוסף, אלא אם קיים צורך בהשלמת מסמכים או אימותים.
מתי נדרשת תביעת אבהות בהסכמה
גם כשיש הסכמה מלאה בין ההורים על זהות האב, החוק בישראל דורש הכרה משפטית באבהות עבור רישום הילד. הסיבה לכך היא שמרשם האוכלוסין מנוהל על ידי משרד הפנים, והוא מחייב מסמכים קבילים להוכחת קשרי משפחה – במיוחד ביחס לאבהות. לפעמים האב לא נרשם בתעודת הלידה, לפעמים ניתק הקשר לאחר הלידה וכעת יש רצון לתקן, ויש מקרים שבהם פשוט לא הייתה הסדרה משפטית עד היום. במצבים כאלה, הדרך לקבלת ההכרה היא באמצעות פנייה מוסכמת לבית המשפט לענייני משפחה.
כיצד מתבצע ההליך בפועל
ההליך נפתח באמצעות הגשת תביעה משותפת על ידי שני ההורים. מדובר בבקשה יחסית פשוטה, שאליה מצרפים תצהיר משותף של ההורים בדבר ההסכמה. לבית המשפט מוגשות גם תעודת הלידה של הילד, תעודות מזהות של ההורים ולעיתים אישורים נוספים, בהתאם לסיטואציה המשפחתית. לרוב, ובהיעדר בעיות או ספקות, יינתן פסק דין בתוך זמן קצר יחסית.
בתי המשפט נוהגים כיום בגישה מקלה למדי כאשר יש הסכמה של שני הצדדים, במיוחד כאשר הילד כבר נקלט בחיי היום-יום כאילו האב מוכר רשמית. יחד עם זאת, שופטים מחויבים לוודא כי טובת הילד נשמרת, ולכן במקרים נדירים עשויה להידרש חוות דעת של פקיד סעד לחוק האימוץ או מידע נוסף.
השפעת ההליך על זכויות וחובות
פסק דין הצהרתי שמכיר באבהות אינו רק טכני – הוא קובע עובדה משפטית בעלת משמעות נרחבת. הכרה באבהות יוצרת קשר משפטי בין האב לילדו: חובת מזונות, זכויות ירושה, אוטומטית זכות לקשר עם הילד, ולעיתים גם השפעה על סטטוס לאזרחות (אם האם תושבת קבע או אזרחית והאב זר, למשל). ההליך אם כן חשוב גם כדי להסדיר זכויות של הילד – לא פחות משל ההורים.
למשל, באחד המקרים שראיתי, אב לא היה רשום בתעודת הלידה במשך כחמש שנים, ולפתע מצא עצמו נדרש לאשר הוצאת דרכון לבן לאחר שנקבע ביקור משפחתי בחו"ל. ללא פסק דין של אבהות, לא הייתה אפשרות לפעול מול הרשויות. לאחר שההורים הגישו יחד תביעה מוסכמת, ההליך נסגר תוך שבועות ספורים, ובן הקטן קיבל דרכון ראשון.
הבדל מהליך של תביעת אבהות רגילה
לעיתים קיים בלבול בין תביעה מוסכמת להליך רגיל שבו אחד הצדדים – לרוב האם – תובעת את הגבר בטענה שהוא האב. במקרה כזה שלא בהסכמה, ביהמ"ש דורש לרוב בדיקות רקמות, חוות דעת רפואיות ולעיתים גם שימועים בפני פקידי סעד. מדובר בהליך ממושך יותר, וכרוך לעיתים בחששות ממשמעות התוצאה (למשל – אם יש סיכון לממזרות או לקונפליקטים משפטיים אחרים).
בהשוואה לכך, ההליך המוסכם מבוסס על שיתוף פעולה מצד ההורים. במקרים מסוימים, בהם הילד כבר בן מספר שנים, ביהמ"ש עשוי להתייחס לכך שהאב כבר "מוכר בפועל", כלומר שהקשר לא רק הוצהר אלא גם התקיים בפועל. מצב זה תומך בהכרה הרשמית ומאיץ את מתן פסק הדין.
מה חשוב לדעת לפני שמגישים את הבקשה
- ההורים חייבים להיות תמימי דעים – הסכמה מלאה מצד שני הצדדים היא תנאי בסיסי.
- יש לוודא כי כל המסמכים הדרושים שלמים ומעודכנים – אי-המצאה של מסמך אחד עלולה לעכב את ההליך כולו.
- מי שמיוצגים – חשוב שעורכי הדין יגישו את המסמכים יחד, לעיתים תחת תצהיר אחד משותף.
- אם הילד נולד מחוץ לישראל, ייתכן ויידרשו מסמכים מתורגמים עם אפוסטיל.
- לילדים מעל גיל 6–7, ייתכן ודרושה הסכמה מצדו או לפחות התייחסות להשפעת ההליך עליו.
מתי ההליך עלול להסתבך למרות ההסכמה
למרות שמדובר בהליך מוסכם, עלולות לצוץ מורכבויות שלא נלקחו בחשבון. למשל – אם האב נשוי לאישה אחרת והכרה משפטית עלולה לגרום לשאלות הנוגעות לממזרות, ספקות של בית המשפט באשר לזהות האב (למשל בתהליכים רפואיים כמו תרומת זרע), או כאשר הילד כבר רשום לאב אחר במרשם.
במקרים מסוג זה, גם הסכמה של ההורים לא מספיקה, ובית המשפט יבחן את המקרה לעומק. ייתכן ותידרש גם חוות דעת מקצועית או הסרה של רישום קיים לפני שניתן יהיה לרשום את האב המבוקש. מדובר במקרים חריגים יחסית, אך חשוב להיות מודעים לאפשרות מראש.
דוגמה היפותטית להמחשה
נניח שזוג נפרד במהלך ההיריון, אך המשיכו בשיתוף פעולה הורי, ובינם הסכמה שהילד הוא פרי זוגיותם. בשעת הלידה, האב לא נרשם באופן פורמלי מאחר ולא נכח בלידה או נדרש להמציא מסמכים שהוא לא יכול היה לספק. כעת, שלוש שנים לאחר מכן, ההורים מעוניינים שהאב יירשם רשמית כאב, גם כדי להסדיר נושאים כמו חוק חינוך חובה, רישום לקופת חולים ומעמדו במוסדות החינוך. הם פונים לבית המשפט עם תביעה מוסכמת. בהינתן שהתצהירים ברורים והמסמכים תקינים – בתוך מספר שבועות הם מקבלים פסק דין שמאשר את הקשר, ומעבירים את ההחלטה למשרד הפנים לרישום רשמי בלשכת האוכלוסין.
המסלול המשפטי כתוצאה מההסכמה
הסכמות בין הורים הן בסיס איתן להתנהלות הורית תקינה גם בעתיד, אך יש להן משמעות גם במישור המשפטי. הכרה רשמית באבהות מאפשרת גם למנוע סכסוכים עתידיים: בזכויות משמורת, מזונות, קשר עם הילד, ואפילו זכויות ביטוחיות או חינוכיות. לכן גם כשנדמה ש"הכול ברור", חשובה ההסדרה המשפטית. היא מומלצת בכל מצב בו האב אינו רשום רשמית במרשם האוכלוסין, גם אם בפועל הוא משמש כהורה פעיל לכל דבר.
