עיכוב הליכים בבוררות – שיקולים משפטיים מרכזיים והשלכות על הסכסוך

עד כמה שבתי המשפט בישראל פתוחים לכל אדם שמבקש סעד, לעיתים הם אינם המקום הנכון לברר מחלוקות בין צדדים. מניסיוני, לא אחת פגשתי לקוחות שהופתעו לגלות כי למרות שהגישו תביעה לבית המשפט, ההליך הושעה או נעצר לחלוטין. הסיבה לכך נעוצה בהסכם בוררות שעליו הם חתמו בעבר, לעיתים מבלי לתת דעת מלאה להשלכות. זהו נושא מורכב, אך חשוב להבינו במלואו, שכן לעיכוב ההליכים עשויה להיות השפעה מכרעת על ניהול הסכסוך.

מתי ניתן לבקש עיכוב הליכים?

הכלי של עיכוב הליכים אינו פתוח לכל תביעה. הוא קיים רק כשיש הסכם בוררות כתוב בין הצדדים. כלומר, על הצדדים להיות מסוכמים מראש שהמחלוקות ביניהם יתבררו בבוררות ולא בבית משפט. אם מוגשת תביעה לבית המשפט בניגוד להסכם כזה, אחד מהצדדים יכול לבקש לעכב את ההליך כדי להעביר את הסכסוך לבוררות.

חשוב להבין שאי אפשר לחכות. החוק דורש להעלות את הבקשה לעיכוב תוך הגשת כתב ההגנה, כלומר בתחילת הדרך. המתנה עלולה להתפרש כוויתור על הזכות.

הקריטריונים ששוקל בית המשפט

לא בכל מקרה בו יש הסכם בוררות ייעתר בית המשפט לעיכוב ההליכים. הפסיקה מבהירה כי על המבקש לעכב את ההליכים להראות שהוא נכון לקיים את הבוררות: כלומר, שהוא מוכן למנות בורר ולהתחיל בהליך. בית המשפט גם בוחן אם ההסכם אכן חל על המחלוקת הספציפית ועל הצדדים המתדיינים.

כמו כן, קיימת פסיקה שמכירה בכך שישנם מקרים בהם לא ראוי להפעיל את המנגנון. לדוגמה, כאשר יש חשש לעיוות דין בבוררות, או שהבורר כבר נפסל בעבר. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

מקור הסמכות החוקית

הסמכות לעכב הליכים מעוגנת בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ובמיוחד בסעיף 5 לחוק. הסעיף קובע שסכסוך הנמצא בתחומה של ההסכמה לבוררות – ראוי שיתברר בבוררות, ולא בבית המשפט. אולם השקפתי היא שגם כאן נדרשת גמישות שיפוטית: לעיתים מטרת העיכוב אינה כנה אלא טקטית, ונועדה להלך אימים או לעכב את ההליך שלא לצורך. אין לצפות שבית המשפט יהווה חותמת גומי במקרים מהסוג הזה.

כיצד נראית הבקשה בפועל?

ברמה המעשית, הבקשה לעיכוב ההליכים מוגשת במסמך נפרד במסגרת כתב ההגנה. היא צריכה לכלול את ההסכם הרלוונטי שמכיל את סעיף הבוררות. כדאי לנסח אותה במדויק, לשכנע שהצדדים באמת הסכימו למסלול של בוררות, ולהתמודד מראש עם טענות כמו ביטול ההסכם, חוסר תוקף או חוסר תום לב.

מניסיוני, כשבקשה כזו מוגשת בצורה לקויה – למשל, ללא המסמך המקורי, או תוך שהנתבע ממשיך להגיש כתבי טענות מקבילים – היא נדחית. הכנה מדויקת ומנומקת היא המפתח.

החריגים לכלל – מתי לא לעכב?

יש מקרים חריגים שבהם בית המשפט אינו עוצר את הדיון, אף שיש הסכם בוררות. לדוגמה:

• כאשר ברור שהסכם הבוררות אינו תקף – בגלל פגם מהותי, כפייה או הטעיה
• כאשר ההסכם אינו חל על הסוגיה שבמחלוקת, למשל תביעה נזיקית שאינה קשורה להסכם המקורי
• כאשר הבוררות אינה מספקת אמצעי דיוני הוגן לצדדים
• כאשר אחד מהצדדים התנהל בחוסר תום לב ועיכב את מינוי הבורר

בית המשפט גם יבחן האם הבוררות מאפשרת דיון יעיל ומהיר או כרוכה בסרבול מיותר.

השלכות על ניהול הסכסוך

כאשר בית המשפט נעתר לבקשה לעיכוב הליכים, המשמעות היא שהתביעה למעשה "מוקפאת", ואינה מתבררת יותר בבית המשפט. הצדדים חייבים לפנות לבוררות. זהו מצב שדורש היערכות אחרת. למשל, ייתכן ואין נוהל מסודר לגילוי מסמכים, או שאין זכות ערעור כמו בבית משפט. מצד שני, בוררות יכולה להיות מהירה, דיסקרטית וממוקדת יותר.

העברה לבוררות יכולה להפוך את הקערה. צד שחשב שהוא תובע בתנאים נוחים בבית המשפט – עשוי למצוא עצמו מתמודד עם כללים אחרים, מול בורר חריף, ולעיתים אף בסיכון גבוה יותר.

הבורר כבר מונה או לא?

פקטור משמעותי בבקשה לעיכוב הליכים הוא האם כבר מונה בורר. אם הבורר כבר פעיל, בית המשפט ייטה להעביר את הסכסוך אליו ביתר קלות. אך אם הצד המבקש טרם נקט פעולות למינוי בורר – במיוחד אם עבר זמן – הדבר עלול לפעול לחובתו.

בית המשפט בוחן לא רק מה כתוב, אלא מה נעשה בפועל: האם באמת הייתה התכוונות אמיתית לברר את הסכסוך בבוררות, או שמא מדובר במהלך הסחת דעת.

דוגמה היפותטית להמחשה

נניח ששני שותפים בעסק חותמים על הסכם שותפות הכולל סעיף בוררות. כעבור שנתיים אחד מהם מגיש תביעה לבית המשפט בטענה להפרת ההסכם. הצד השני מגיש בקשה לעיכוב ההליך ולהעברת העניין לבוררות. אם יראה כי הוא מוכן להתחיל בבוררות, וכי הסוגיה נכללת בהסכם – ככל הנראה בית המשפט ייעתר לבקשתו. אך אם יתברר כי הצד המבקש גרם בעצמו לעיכוב בפנייה לבוררות, יתכן והבקשה תידחה.

סיכונים ותמריצים

יש משקל גם לשיקולים אסטרטגיים. צד שהסכים בעבר לבוררות, אך שינה את דעתו – יתקשה לשכנע את בית המשפט לאפשר לו לברוח מההסכם. מאידך, ההיגיון וגם הפסיקה מצפים שתהיה גמישות כאשר עיכוב ההליכים מוביל לעיוות דין או חוסר שוויון בין הצדדים.

כפי שאני רואה את זה, אמנם הסכמות חוזיות יש לכבד, אך תכלית מערכת המשפט היא גם לוודא הוגנות והגינות. אם בוררות הפכה לזירה בלתי שוויונית – בית המשפט רשאי להתערב.