זכויות עובד מעשן במקום העבודה – היבטים משפטיים ומעשיים

בישראל, זכויות עובד מעשן מוגנות במסגרת דיני העבודה, אך הן מתקיימות לצד זכויותיהם של מעסיקים ושל עובדים אחרים שאינם מעשנים. החוק קובע איזון בין זכותו של העובד המעשן לפרטיות ולחופש אישי לבין החובה של המעסיק לשמור על סביבת עבודה בריאה ונקייה מעשן למען כלל העובדים.

האם מותר לעובד לעשן במקום העבודה?

החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983, קובע איסור עישון במקומות עבודה, למעט באזורים המיועדים לכך ומותרים על פי החוק. המשמעות היא שעובד אינו יכול לעשן בכל מקום בעסק, אלא רק באזורים אשר הוגדרו מראש כמיועדים לעישון. אי ציות להגבלות אלו עשוי להוביל לתגובה מצד המעסיק ואף לקנסות.

חשוב לציין כי המעסיק חייב לדאוג באופן אקטיבי לאכיפת האיסור לעישון במקומות האסורים, והוא עשוי לשאת באחריות משפטית במידה שלא ימלא חובה זו. האחריות של המעסיק כוללת הצבת שלטים והדאגה לכך שהאיסור על עישון ייאכף בפועל.

זמני הפסקת עישון – מה מותר ומה אסור?

דיני העבודה אינם מסדירים באופן ישיר את נושא הפסקות העישון במהלך יום העבודה. יחד עם זאת, החוק מתיר לעובדים לקחת הפסקות בהתאם להסכם העבודה האישי, הסדרים קיבוציים הנהוגים במקום העבודה או נוהגים מקובלים. במקומות עבודה רבים, הפסקות העישון מתואמות בין העובד לבין המעסיק על בסיס הצרכים התפקודיים של הארגון.

עם זאת, בפועל יכולים להיווצר קשיים כאשר עובדים מעשנים יוצאים להפסקות עישון לעיתים קרובות. מעסיקים רשאים לדרוש מעובד לשמור על כמות סבירה של הפסקות עישון ולוודא שההפסקות אינן פוגעות במהלך העבודה התקין. כאשר הפסקות העישון אינן מוגדרות מראש, עלול להיווצר חוסר שוויון מול עובדים שאינם מעשנים, ולעיתים תעלה דרישה מצד המעסיק ליצור כללים ברורים בנושא.

האם מעסיק יכול לאסור עישון באופן מוחלט במקום העבודה?

מעסיק רשאי, במסגרת זכותו לקבוע את המדיניות במקום העבודה, לאסור עישון במקום העבודה, למעט באזורים שהוסדרו כדין. איסור כולל יכול להיאכף רק כל עוד הוא תואם את החוק, כלומר, אם המעסיק מעמיד חלופה סבירה לעובדים המעשנים – כמו אזור עישון חוקי ומרוחק משאר העובדים.

חשוב שהמדיניות בנושא העישון תימסר לעובדים בצורה ברורה, לדוגמה בתקנון העבודה או בנהלים פנימיים. ההנחיות צריכות לקבוע היכן ומתי מותר לעשן, וכן מהן ההשלכות של אי עמידה במדיניות זו.

זכויות העובד מול אפליה

החוק בישראל אוסר על אפליה במקום העבודה מכל סיבה שהיא, לרבות בשל היותו של אדם מעשן. מעסיק אינו רשאי לשלול מעובד זכויות, לדרוש ממנו להפסיק לעשן כתנאי להעסקה, או להפלות בין מועמדים למשרה בשל הרגלי עישון. יחד עם זאת, אם העישון של העובד פוגע בפעילות העסק או בזכויות של עובדים אחרים, ייתכן שהמעסיק יצטרך להתמודד עם הבעיה ולמצוא פתרונות הולמים.

לדוגמה, אם עובד מעשן מפריע לעבודה התקינה או לא מקפיד על שימוש באזורים המורשים לעישון, יוכל המעסיק להתריע, ואם יש צורך – אף לנקוט באמצעים משמעתיים ככל שאלו נדרשים בהקשר של הפרת נהלים.

כיצד לדאוג לאיזון בין זכויות העובדים במקום העבודה?

על מנת לשמור על איזון בין זכויות העובדים המעשנים לבין זכויות שאר העובדים, רצוי לבסס מדיניות ברורה ושקופה שתתאים לצרכי המעסיק ולהעדפות העובדים. מדיניות זו צריכה לאפשר לעובדים המעשנים לעשן באזורים שהוקצו לכך, תוך שמירה על סביבת עבודה בריאה למי שאינו מעשן.

• קביעת אזורי עישון ברורים ונפרדים מהמשרדים וממקומות ציבוריים בתוך מקום העבודה.
• הגדרת מדיניות לגבי הפסקות עישון, הכוללת תיאום עם כל העובדים.
• פרסום נהלים ברורים לגבי עישון כחלק מתהליך ההכשרה לעובדים חדשים.

על המעסיקים להקפיד שהמדיניות תהיה מאוזנת ושוויונית, כך שתימנע פגיעה בחופש העובדים המעשנים ועדיין תישמר סביבת עבודה מכבדת ונעימה לכל הצדדים.